הרישיון הוא החלק שרואים, והוא לא החלק היקר

התיישנות המסמכים היא העלות העיקרית, והיא אינה אופציונלית

התשובות עדכניות בדיוק כמו החומר שמאחוריהן, ולכן כל שינוי נוהל, מחיר או תהליך מייצר פיסת עבודה קטנה שאף אחד לא הוקצה לה. היא אינה גדולה אבל היא חוזרת והיא בלתי נראית: כשמסמך מתיישן שום דבר לא נכשל, העוזר פשוט הופך לשגוי בביטחון. שעה בחודש, בשם ובאחריות של מישהו, היא כל התרופה.

מישהו צריך לקרוא את מה שהוא לא הצליח לענות

יומן השאלות שלא נענו שווה משהו רק אם אדם מסתכל בו, וזו השעה שמתוקצבת באפס לרוב. חצי שעה בשבועיים מספיקה כדי לראות על מה שואלים שוב ושוב ולהחליט אם זה פער בתיעוד או גבול שעובד כמתוכנן. יומן שלא נקרא הוא יכולת שאף אחד לא משתמש בה.

רשימת הסירובים צריכה עדכון, כי העסק משתנה

מה שהעוזר מסרב לדון בו הוכרע פעם אחת, כנראה טוב, מול עסק שמאז שינה מוצרים, רגולטורים או צוות. פעמיים בשנה מישהו צריך לקרוא את הרשימה ולשאול על כל שורה אם היא עדיין נכונה לשני הכיוונים: עדיין מסרבת למה שצריך, וכבר לא מסרבת למה שהפך רגיל.

תקצבו את השעות כשעות, כדי שיהיה אפשר לקחת אותן

שעה לא מתוקצבת אינה חינם, היא נלקחת ממקום אחר, בדרך כלל מהאדם שהיה הטוב ביותר בעבודה שאבדה. לנקוב בתחזוקה כשתיים-שלוש שעות בחודש הופך אותה לנראית, להקצאה ולבת ויכוח, וזו הדרך היחידה שהיא נעשית. זה גם הופך את ההשוואה לאי-עשייה לכנה, כי גם לאי-עשייה יש עלות והיא מגיעה מאוחר יותר.